לעילוי נשמת אבי נפתלי רבי ז”ל. ראש השנה (וגם יום הכיפור) אינם חגים שתלויים בזיכרונות היסטוריים של עם ישראל. אלו ימים בהם נקרא כל אדם, להתייצב מול אלוהיו לחשבון נפש אישי ואינטימי ולשאול את עצמו: האם מילאתי את תפקידי הייחודי בעולם? מזה שנים רבות, כשמגיע הזמן המיוחד הזה, אני מתכוונת ברוחי, לכמה מושגים המצויים בתפילת […]
מי לא חווה, לפחות פעם בחיים, את התחושה של חוסר מוצא ותקווה? של הימצאות בבור עמוק אליו אף קרן אור לא יכולה לחדור? ואולי אפילו את המחשבה שכבר עדיף למות? את כל התחושות האלה אנחנו מכנים במילה אחת: דיכאון. במאמר קצר זה אני רוצה לתאר בקצרה את שתי התפיסות העיקריות המוכרות לטיפול בדיכאון ולהרחיב על
לפעמים, החיים יכולים להיות קשים מאד: מוות, גירושין, מחלה קשה, תאונה ופיטורין, עשויים להקיש על דלת ביתנו ללא התרעה ולנתק אותנו באחת מהתודעה היומיומית ומהכלים שבדרך כלל יש בידינו לפתרון בעיות. מול משבר גדול בחיים, רוב האנשים עשויים לגלות שהכאב מאיים להטביע אותם למצולות מהן אין דרך חזרה. פאולה (שם בדוי) הגיעה למפגש אישי איתי
תעזור לאלוהים לעזור לך! Read More »
“חדר כושר לחיים” בישראל. רגע לפני תחילת הסמינר, אני קולטת אותה יושבת בקהל. אישה בשנות החמישים עם עיניים בורקות שהן מראה לנשמתה: רצון חזק, חיות וכנות. מזה שנה שאני מתפללת למצוא את האנשים שיוכלו להוביל את הפרויקט של “עלמא בית הספר לאנושות” במקומות שונים בעולם ואני יודעת שתפילה וטלפתיה, הם אמצעים חזקים הרבה יותר מכל
ינינה, אישה יפה ומוכשרת בשנות השלושים, יושבת מולי במרחב של “מפגש אישי” ומבקשת תשובה לשאלת השאלות של המין האנושי: איך למצוא את אהבת חייה? ובנימת עצב קלה היא מוסיפה: “האמת היא, שכשאני מסתכלת על רוב הזוגות הנשואים סביבי, לפעמים אני מתחילה לתהות אם זה בכלל אפשרי…” במאמר זה, אנסה, לענות על שאלה זו משתי זוויות:
“היי חגית”, כתבה לי בוואטסאפ תלמידה יקרה בערב ההצבעה על חוק ההפלה בפרלמנט הארגנטינאי; “כשאני שומעת מסביבי כל כך הרבה בלבול, הדבר היחיד שאני רוצה, זה לדבר איתך ולשמוע את דעתך בעניין.” הסברתי לה בקצרה מה אני חושבת, והבטחתי הסבר עמוק ומקיף יותר, שזו מטרתו של מאמר זה. אבל לפני שאתחיל, ברצוני להבהיר שהדברים שיובאו
