לפעמים, החיים יכולים להיות קשים מאד: מוות, גירושין, מחלה קשה, תאונה ופיטורין, עשויים להקיש על דלת ביתנו ללא התרעה ולנתק אותנו באחת מהתודעה היומיומית ומהכלים שבדרך כלל יש בידינו לפתרון בעיות. מול משבר גדול בחיים, רוב האנשים עשויים לגלות שהכאב מאיים להטביע אותם למצולות מהן אין דרך חזרה.
פאולה (שם בדוי) הגיעה למפגש אישי איתי בעיצומו של משבר הקשור בבגידה. היא גילתה שרוברטו, בעלה מזה עשרים שנה, מנהל כבר ארבע שנים רומן רציני עם המזכירה לו, והוא הודיע לה שברצונו לעזוב את הבית ולחיות עם אהובתו.
כאשר אנחנו נמצאים בסערה רגשית ומחפשים עזרה (מטפל, חבר או מורה) אנחנו למעשה מחפשים אדם שיוכל להכיל את עוצמת הכאב שלנו: שיוכל להקשיב לנו באמפתיה ולהציע כתף איתנה. מצד שני, אנחנו נרגיש עוד יותר גרוע בחברת אדם שהכאב שלנו “גדול עליו” והוא מנסה להתעלם ממנו או לחלופין שהוא מזדהה עמו לחלוטין. זה מה שקרה לפאולה, כשהיא סיפרה על הרומן להוריה: אביה פשוט קם והלך לראות טלוויזיה (התעלמות) ואמא שלה נכנסה להיסטריה (הזדהות) ואמרה, שעוד לפני החתונה היא ידעה שרוברטו מנוול וחבל שפאולה לא רצתה לשמוע לה. אולי זה היה נכון, אבל לפאולה זה לא עזר ברגע המשבר, וכך היא הגיעה לשיחה איתי.
ישנן שיטות שונות של ריפוי נפשי ואני באופן אישי מאמינה, שהריפוי העמוק ביותר יכול להתרחש דווקא במקום, שבו מי שמושיט את העזרה מסוגל לעמוד בנעליו של מי שסובל, לחצות את הגשר לעולמו וממש להיות נוכח בכאבו. לא מתוך הזדהות אלא מתוך אמפתיה עמוקה וראייה רוחנית של נשמתו. (זו כמובן גישה הפוכה להרבה פסיכולוגים שדווקא מדגישים את הצורך לשמור על אובייקטיביות ו”להסתכל מבחוץ” על הפציינט שלהם).
וכך, במשך כמה מפגשים ארוכים “ישבתי איתה שבעה” על הנישואין שהסתיימו ואפשרתי לה לבטא רגשות של זעם (שבאו לידי ביטוי ברצון לרצוח את רוברטו והמזכירה שלו), ייאוש עמוק (שבא לידי ביטוי במחשבות אובדניות), פחד ואובדן כיוון. אני בכוונה משתמשת בביטוי “לשבת שבעה”, כיוון שממש כמו במשך השבעה לאחר מותו של אדם, אין זה הזמן לתת לאבל עצות, הסברים ונחמות למיניהם (שהרבה פעמים הם ביטוי לחוסר יכולתו הנפשית של המנחם לעמוד במקומו של האבל). התפקיד של מגיש העזרה בשלב זה הוא להיות בנוכחות מלאה בעולמו של הסובל.
רק לאחר שלב המהומה הרגשית, הצעתי לפאולה לקבל החלטה מודעת לגדול מהמשבר הזה ולמקד את האנרגיות שלה לכיוון חיובי.
באחד המפגשים האלה אמרתי לה שאני בטוחה שעם הזמן, בעבודה אישית מאומצת על עצמה ועזרה מאלוהים, היא תוכל לבחור מחדש בחיים.”
“את עניין הזמן ואת העבודה שיש לי לעשות עם עצמי אני בהחלט מקבלת. אבל איך אלוהים יכול לעזור לי?” היא שאלה בתמיהה.
התשובה שלי, שהיא נושאו של מאמר זה, למעשה מסבירה כיצד מתערב אלוהים בתהליך הריפוי של נשמת האדם.
“את מאמינה באלוהים?” שאלתי.
“כן.” הייתה תשובתה החד משמעית.
לאור התשובה החיובית יכולתי להמשיך, כי ההנחיות הבאות יכולות להועיל רק לאדם שמאמין באלוהים או בכוח עליון והן לא יכולות להועיל לאדם, שמראש מגדיר את עצמו כאתאיסט. פשוט משום שאדם כזה בעצם אמונתו, סוגר את הדלת בפני עזרה אלוהית.
“מצבי משבר הם הזדמנות ייחודית לגדילה רוחנית” אמרתי, “משום שהם מוציאים אותנו בכוח מאזורי הנוחות ומתודעה בינונית ומאלצים אותנו לצאת ולחפש אחר משמעות חדשה לחיים.”
פאולה הנהנה בראשה לאות הסכמה.
“וכיוון שכך, אדם שנמצא במשבר עמוק ויודע שכל הכלים שהיו בידיו עד עכשיו, לא מספיקים כדי להתמודד עם הקושי העצום שהוא חווה, נדרש לפתוח את עצמו למשהו חדש ההנחיה הראשונה היא להתמסר ולבטוח בעזרה שתגיע מאלוהים ממש כמו שמשורר תהילים תיאר:” אשא עיניי אל ההרים, מאין יבוא עזרי?” והתשובה היא: “עזרי מעם ה’!’”
ראיתי על הפנים של פאולה שדעתה לא נחה מההסבר, ולכן הוספתי:
“אין כאן שוב עניין מיסטי. זו פשוט תנועה פנימית של ענווה בה האדם מודה שאין לו שום מושג איך הוא יצא מהמשבר הזה, ולכן הוא פותח את עצמו בפני אפשרות חדשה שלא נמצאת בראש שלו אלא תגיע ממקום גבוה יותר.”
הניסוח הזה עזר ואז יכולתי להמשיך:
“ההנחיה השנייה והחד משמעית היא להתרחק מכל שליליות, כגון שנאה, קנאה, רחמים עצמיים ורצון לנקמה. אדם שאיבד אדם קרוב, שאהובו מחליט לעזוב אותו או שהמחלה דופקת על דלתו, יכול להרגיש בקלות כעס, לשאול במרירות: “למה דווקא אני?” ולחוש טינה עמוקה כלפי החיים. הבעיה ברגשות האלה, שהם שונים במהותם מן האור, ולכן אדם שתקוע ברגשות שליליים למעשה לא מאפשר לחוק המשיכה המפורסם (זוכרים את הספר “הסוד?”) לפעול את פעולתו. השליליות דוחה את החיוביות, החושך את האור.”
פאולה חייכה “זאת אומרת שכאן אני אמורה לעזור לאלוהים לעזור לי?”
“בדיוק!” עניתי והבאתי דוגמא כדי שהדברים יהיו מובנים עוד יותר. “תארי לעצמך שאת רוצה בכל נפשך ובכל מאודך לעזור למישהו, אבל האדם הזה כולו סגור ומסוגר בשליליות. האם תוכלי לעזור לו? האם משהו שתאמרי ייכנס אל ליבו? לא! באותו אופן העזרה מהאור לא תוכל לגעת במי שבוחר לשקוע בחשכה.”
“אז בעצם את אומרת שהעזרה מאלוהים לא מגיעה באופן אישי אלא דרך חוק המשיכה?” שאלה פאולה.
חייכתי “נכון מאד! אלוהים לא שולח לנו SMS אלא עונה לתפילותינו ע”י החוקים שלו שמצויים בבריאה. המצב הפנימי שלנו מושך כוחות זהים וחוזר אלינו מחוזק בצורת עזרה ע”י חוק נוסף שקיים בבריאה, חוק ההדדיות.”
“את יכולה לתת דוגמא ממשית לאופן שבו המנגנון הזה עובד?”
“בוודאי” עניתי “יש לי אין סוף דוגמאות, כיוון שכל מה שאני עושה בחיים שלי מתבסס על הביטחון המוחלט שלי באלוהים ובחוקיות של היקום. אבל קודם הרשי לי להניח בפנייך את שתי ההנחיות הבאות.”
פאולה הנהנה בראשה לאות הסכמה.
“ההנחיה השלישית היא להסכים לא לדעת מתי תגיע העזרה. אדם השרוי בשעת צער עמוק, רק רוצה שהכאב ייפסק. רוחו קצרה וסבלנותו מעטה, וההנחיה השלישית היא למעשה הוראה לקחת נשימה עמוקה ולהמתין בארך אפיים.
ההנחיה הרביעית היא להסכים לא לדעת מה יהיה המזור לכאב. כאמור, אדם שנמצא במצב של משבר עמוק, נמצא למעשה במצב של “שבירת הכלים” וכל פתרון שהוא יכול להעלות על דעתו, וכל המחשבות שמתרוצצות במוחו ומחפשות אחר מרגוע הינן דלות לעומת עוצמת הכאב. ההנחיה הרביעית מבקשת מאיתנו להתמסר ללא נודע, להסכים לא לדעת איך תגיע העזרה ואיזו צורה היא תלבש.
מי שמצליח לקיים את ההנחיות האלה” אמרתי לסיכום, “יזכה בעזרה, שהרבה אנשים שלא מכירים את המנגנון הזה, יכנו אותה כנס.”
לאחר מכן סיפרתי לפאולה על התפילות הלוהטות שלי לעזרה כלכלית לעלמא אינספירה כאשר חשתי שהחיסרון באמצעים כלכליים מאיים על המשך הפעילות שלנו כארגון ללא מטרות רווח. “התשובה” לתפילתי הייתה תורם נדיב “שהתאהב” בפרויקט!
סיפרתי על משברים בחיים האישיים שלי, ואיך לאחר תפילה “הגיעו אלי משמיים” פתרונות שלא עלו על דעתי הרגילה; אנשים שלפתע הופיעו בחיי והושיטו את העזרה המדויקת ביותר וקיבלתי תחושת רוגע פנימית מלווה בהבטחה ש”הכול יהיה בסדר.”
שום דבר בכל התהליך הזה לא היה פשוט לפאולה. גם לאחר שעברה את שלב המהלומה הרגשית ובליבה גמלה ההחלטה לצאת מהמשבר חזקה יותר, עדיין היו בה הרבה רגשות שליליים של טינה ונקמה שבאו לידי ביטוי ברצון הרסני להעניש את רוברטו ,לבודד אותו מילדיו ולהוציא ממנו כמה שיותר כסף.
אבל לבסוף היא הצליחה ושמחה מיוחדת הייתה עבורי להשתתף בחתונתה עם בחיר ליבה. גבר שהיה הרבה יותר מתאים לה מבעלה הראשון, אבל מישהו שיכול היה להגיע לחייה רק לאחר התהליך הנפשי והרוחני שאותו עברה.