הרבה פעמים אני שומעת, אפילו מתלמידיי הקרובים, את הטענה: “אבל מה כבר אנחנו יכולים לעשות כדי לתקן את העולם הזה? איך לוחמי אור מעטים, יכולים לנצח את החושך רב הכוח והעוצמה?”
אחרים, אופטימיים יותר, מסתפקים בתיקון עצמי ובהשפעה על מעגלים מצומצמים.
במאמר הזה, אני רוצה לחשוף ולהסביר כיצד מספר קטן יחסית של צדיקים וצדיקות בעולם, אשר עושים את עבודתם נאמנה, לא רק זוכים להשפיע על סביבתם הקרובה, אלא שקיומם, פשוטו כמשמעו, מקיים את העולם!
הרעיון שמספר מועט של צדיקים יכול לגרום להצלה ממשית של מקום מסוים, נמצא כבר בסיפור התנכ”י שבו אברהם מבקש לשכנע את אלוהים לא להחריב את שתי הערים החוטאות, סדום ועמורה, אם יימצא בה מספר מסוים של צדיקים.
אברהם מתמקח עם אלוהים על המספר הנדרש למניעת החורבן, ומצליח להגיע עד למספר המינימלי של עשרה צדיקים. אבל כיוון שגם עשרה צדיקים לא נמצאו, גורלן של סדום ועמורה נחרץ לכליה, לא לפני שמחלצים ממנה, במבצע בזק של מלאכים, את לוט אשתו ושתי בנותיו. חתניו של לוט, שצחקו על אזהרותיו (בימינו הם היו אומרים שלוט הוא קונספירטור), מצאו את מותם יחד עם כל תושבי ערים אלו, כאשר גופרית ואש יצאה מן השמיים והחריבה אותן כליל.
סיפורן של סדום ועמורה הוא סיפור הדומה לגורלה של אטלטניס:
נהנתנות חומרית המלווה בשחיתות מוסרית ומינית (באופן מיוחד ביזוי המין הנשי) דינן חורבן שמתרחש באחת, בלי שום התרעה מוקדמת, ע”י הרשות המבצעת של אלוהים, שאנו מכנים אסונות טבע.
המסורת החסידית, מדברת על קיומם של שלושים ושישה (ל”ו) צדיקים שמחזיקים את העולם, והיא מוסיפה למספרם הקטן מאפיין נוסף: הם נסתרים. הם לא המנהיגים ארוכי הזקן בדתות השונות וגם לא המורים הרוחניים, שהספרים שלהם נמצאים ברשימת רבי המכר של אמזון. רובם נסתרים מעיניי הציבור וגם אם ניתקל בהם, סביר להניח שלא נזהה שאנחנו עומדים בפני אדם, שהוא צינור לאור הבורא עלי אדמות. אם אנחנו קצת יותר רגישים, האנרגיה שבוקעת מהאאורה של איש או אישה כאלה, עשויה להעניק לנו חוויה חד פעמית, בלתי רציונלית, של אושר שמקורו בקרבת אלוהים. יכול להיות שהחוויה הזאת תעיר אותנו ותעלה אותנו על הנתיב של התפתחות הרוח. אבל גם יכול להיות שהיא תישכח מאיתנו ונחזור במהרה למרדף של עולם החומר.
אומנם יש צדיקים וצדיקות שיש להם תפקיד גלוי, אך עדיין עבודתם האמיתית, נעשית בסתר: בינם לבין נשמתם, בינם לבין בוראם. זו עבודה שאין לה שעות. היא נעשית ביום, בלילה ואפילו בזמן שהם ישנים. ולעבודה הזאת יש תכלית אחת: להיות צינור חלול, טהור וללא כל חסימה, לאור האלוהי, שזורם דרכם לכל העולם ומקיים אותו. הפסקת הזרימה הזאת, משולה להפסקת אספקת חמצן לגוף ולמוות מיידי.
העבודה האינטנסיבית הזאת, יש בידה להסביר מדוע “צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים” וכן “שהקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.”
הצרכים החומריים של הצדיקים והצדיקות מסופקים להם ע”י האור, בדרכים שונות. הם לא קמים בבוקר וטרודים בפרנסה וגם אם הם עובדים בעבודה מסוימת, זו עבודה שיש בה ברכה מספקת לחיים הצנועים שמאפיינים אותם.
מצד שני, כיוון שעליהם להיות צינור טהור לאור, בחייהם האישיים “מדקדקים עימם” והם סובלים מייסורים שונים שמטרתם לטהר את כל ההיבטים של הווייתם:
האמונות הדתיות שלהם, מערכות היחסים שלהם, הרגשות שלהם ואפילו המחשבות שלהם- כולם צריכים להיות מתואמים בהתאמה מוחלטת לרצון הבורא.
אם ניקח לדוגמא את אברהם אבינו ונתבונן על חייו לאור ההסבר הזה, נבין מדוע הוא היה צריך לעבור ניסיונות כה רבים וקשים. כל ניסיון, הוא לחץ מהאור שמטרתו להכריח את הצדיק לטהר אספקט מסוים בחייו וע”י כך לפתוח חסימה שקיימת בצינור שלו, עד למצב האופטימלי, שהאור יוכל לזרום דרכו ללא הפרעה.
צדיקים וצדיקות נמצאים בכל פלנטה ארץ והם שייכים לקבוצות אתניות, דתיות ולאומיות שונות. על פי “ספר ההתגלות” הם מונים 144000 נשמות שעל מצחם חתומה השבועה לשרת את האור. שבועה שרובם לקחו על עצמם מזה כמה גלגולי חיים. יודעי דבר מספרים ששליש מהם נמצאים כרגע על פני כדור הארץ, ועוד שני שליש, נמצאים בעולם האתרי.
כולם מכירים ומחוברים לצדיק הגדול, ממנו הם שואבים את האור וכל אחד מהם מעביר אותו, דרך ההוויה המטוהרת שלו, למאות אלפי הנשמות הקשורות אליו באופן ספציפי, ושהוא אחראי על אספקת האור עבורם.
ברצוני להאיר את עיני הקוראים לסוג נוסף של נשמות שיכולות להיחשב כנשמות צדיקים, שכן גם הן תורמות לטיהור העולם.
לסוג זה שייכים ילדים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי או ילדים “רגילים” שלא מסתדרים במסגרות רגילות. כולם מאופיינים בתמימות וטוהר יוצאי דופן לעולם השכלתני, החומרני והתחרותי שבו רובנו חיים. הם בעלי הילה כחולה-סגולה שמקשרת אותם ישירות לאור והם נמצאים כאן כדי לעזור לנו לפתח את איכויות הרוח שהן האינטואיציה, האהבה וההרמוניה. הם בעצמם לא מודעים לתפקיד הזה והרבה מאד פעמים סובלים מהחברה, אבל אין בסבל הזה חוסר צדק, כי הם קיבלו זאת מרצון על עצמם לפני שהתגלגלו לעולם הזה.
אם ההורים והמחנכים שלהם לא יצליחו לדכא אותם באמצעות תרופות וכל מיני אמצעים שנועדו “להתאים” אותם לחברה, הם יתגלו כבעלי כוח עצום וגם כבעלי הגנה. זכרו: לא הם אלה שצריכים להתאים את עצמם לכל המערכות השקריות בהן אנחנו חיים מאות ואלפי שנים, אלא אנחנו הם אלה שצריכים לקבל מהם השראה. הצדיקות שלהם באה לידי ביטוי בטוהר שלהם שאינו מושפע ומוכתם מהחברה.
יהי רצון שכל הצדיקים והצדיקות יאיצו את תהליך הטיהור שלהם עצמם, כי טיהור העולם, תהליך שאנחנו כאנושות נמצאים בעיצומו, תלוי בהם!
בהשראת “באור האמת – המסר של הגראל”.