משה וקורח

על מנהיגות אמת ומנהיגות שקר בדרך אל הארץ המובטחת ובדרך לעולם החדש

מצרים. המדבר. הארץ המובטחת.
והמקבילה שלהם בימינו אלו:
הכלא של העולם הישן. שלב המעבר. העולם החדש.

כדי לצאת ממצרים, או להשתחרר מכבלי עולם השקר המודרני, נדרשת בעיקר התגברות על הפחד. הפחד מלעזוב את הישן והמוכר, אף על פי שהוא גרוע, וללכת את הלא נודע – המדבר או שלב המעבר.

על פי המסורת, רק חמישית מבני ישראל עזבו את מצרים. היום שיעור האנשים האמיצים, בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט, שמעיזים להכיר בשקר ולהשחרר ממערכות השליטה של המטריקס קטן הרבה יותר.

אולם מאמר זה לא ידון בגורלם של מי שבחרו להישאר עבדים ולא לשלם את מחיר החירות, משום שהוא כבר נגזר ונחתם. 
מאמר זה יתאר את אחת הסכנות הגדולות ביותר המצפות דווקא למי שנמצא בשלב המעבר של המדבר: הגאווה.

* * *

בפרק ט”ז בספר במדבר אנו קוראים על המרד של קורח נגד מנהיגותו של משה. קורח, בן לשבט לוי, מצרף אליו את דתן, אבירם ואון בן פלת משבט ראובן ועוד מאתיים וחמישים איש מחשובי בני ישראל, ויחד הם מטיחים בפניהם של משה ואהרן, את הטענה הבאה:

“וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.”

“כולם קדושים” הוא הרעיון עליו מבוסס כל הפוסט מודרניזם הלוצפיראני והניו אייג’ כחלק ממנו:
אין אמת אחת ואין דרך הישר, אלא לכל אחד יש אמת משלו ואיש הישר בעיניו יעשה.
כל אחד רשאי להמציא קורסים ושיטות ולהכריז עליהם כדברי אלוהים חיים וקדושים, כי הוא, בכבודו ובעצמו, קיבל אותם ב”תיקשור”.

קורח ועדתו, גם יודעים כיצד לרתום את עַם העבדים, לניסיון ההדחה של משה, באמצעות מניפולציה רגשית.

מי שעדיין נמצא בתודעת עבד, אינו בעל רוח יציבה ולכן הוא מנוהל ע”י הרגשות שלו, שמשתנים תדיר לכאן או לכאן.
זאת הסיבה לכך, שעם ישראל היה יכול, רגע אחד, להתחייב לנעשה ונשמע ולהאמין בה’ ומשה עבדו וחמש דקות לאחר מכן, להתהפך ולהאשים את משה, בתוכנית להמית אותו ברעב במדבר.

 “כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה”,
היא מניפולציה דמגוגית שקל לעשות על עבד. תפקידה היה לנפח לבני ישראל את האגו ולמכור להם את האשליה, שהם קדושים בדיוק כמו משה ולכן אין שום סיבה, שהוא יתנשא עליהם.

אבל העובדה שמשה היה תקיף, אין משמעו שהיה מתנשא או יהיר, אלא נאמן לאמת האלוהית, אותה הוא התחייב לשרת ללא כחל ושרק.

משה היה גדול נביאי ישראל ויחד עם זאת הענו מכל אדם, דווקא משום שהיה היחיד שהגיע אל ראש ההר, מקום בו הרוח האנושית כורעת ברך, בפני גדולתו האין סופית של אלוהים. ענווה זו גם באה לידי ביטוי בעובדה, שאין בהנהגתו של משה שום נגיעה אישית, אלא רק ביטוי טהור של שבח והודיה לבורא עולם.

בכל אופן, מטרתו של קורח לא הייתה ליצור מנהיגות פלורליסטית שוויונית בעם ישראל, אלא להפוך להיות, לא רק בעל המאה, אלא גם בעל הדעה, הכוח והשליטה!

כשמשה שומע את הטענה של קורח, הוא נופל על פניו.

משה, שמעולם לא רצה להיות מנהיג ואף ניסה לשכנע את אלוהים שהוא אינו מתאים לשליחות.

משה, שכמה וכמה פעמים ביקש להתפטר מתפקידו, משום שהירידה מפסגת הר התודעה הגבוהה, אל התחתית, בה נמצא עַם המתלוננים הכרוניים- הייתה קשה עליו מנשוא.

משה, שוויתר על כל היבט בחייו האישיים, לטובת המשימה של הוצאת עם ישראל ממצרים, מציע לערוך ניסוי, אשר יותיר לאלוהים להראות, את מי הוא בחר לתפקיד ההנהגה:
כל אחד מחבורתו של קורח מתבקש להביא את המחתה שלו (כלי מתכת להוצאת פחמים ולטיפול באש) וכך יעשו גם משה ואהרון. בבוקר, יסמן ה’ באיזו מחתה הוא בחר וכך יוכיח את מי הוא מעדיף.

בינתיים, מנסה משה להסביר לבני לוי, שכבר ניתן להם מעמד מיוחד ושאל להם לבקש גם את הכהונה. במילים אחרות, הוא מנסה להסביר להם, שבשרות האל, כל אדם נקרא לשמוח בתפקיד שיועד לו ולשאוף לעשות אותו בצורה הטובה ביותר, ללא השוואה לתפקידים אחרים.

הוא גם שולח לקרוא לדתן ולאבירם, כדי לנסות ולהציל אותם מבושת הפנים שמצפה להם בניסוי המחתות, אבל הם מסרבים לעלות אליו ושולחים מסר מתריס שהופך את השקר לאמת:

“הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר, כִּי-תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר…לֹא נַעֲלֶה!”

אבל גם לסבלנות של משה לחמורים, יש גבול:

“וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם.”

הבוקר הגדול מגיע ועדת קורח מתייצבת ומחתות בידיה בפתח אוהל מועד. מולם מתייצבים משה ואהרון, וכל עם ישראל עומד וצופה.

עם העבדים, שעדיין פוסח על שתי הסעיפים ולא החליט, למרות כל האותות והמופתים, מיהו מנהיג האמת – מגיע כצופה לראות מי ינצח בניסוי.

מול הנרפות של עם ישראל וחוסר הנאמנות שלהם למשה, נכנסת מידת הדין האלוהי לפעולה:
במקום להצביע מיהו הנבחר, מודיע ה’ למשה שהוא רוצה לכלות את כל בני ישראל ולהשאיר רק את משה ואהרון.

משה, המסנגר הנצחי על עם ישראל, יוצא נגד העונש הקולקטיבי, במקום עונש ממוקד לקבוצת המורדים הקטנה וה’ מקבל את דעתו.

אולם ניסוי המחתות מבוטל.

זהו ניסוי שהוא בגדר יד רכה מדיי מול בוגדים, אשר מאיימים להסיט את עם ישראל מדרך הישר, שרק היא מובילה אל הארץ המובטחת.
במקום זאת, נקראות הישויות האלמנטליות לפעולה.

כידוע, הישויות האלמנטליות, של האש, המים, האויר והאדמה, הן האחראיות לביצוע הדין האלוהי, מאז ומעולם, דרך אירועי טבע.

אולם, לא היה בן אדם בהיסטוריה האנושית, שידע ליצור איתן קשר והן צייתו לכל פקודה שלו, כמשה.

ניתן אפילו לומר, שכל יציאת מצרים היא שילוב כוחות של משה והישויות האלמנטליות, הפועלים כצוות מנצח, בשרות אלוהים.

כל מכות מצרים, קריעת ים סוף, עמוד הענן ועמוד האש, הורדת המן ובארה של מרים- כולם התקיימו בפקודת משה ובביצוע של הישויות האלמנטליות.

עכשיו, נקראות הישויות של האלמנטליות של האדמה, לטיפול ממוקד בקורח ועדתו, לא לפני שעם ישראל מקבל אזהרה להתרחק מן המקום:

“וַיְדַבֵּר אֶל-הָעֵדָה לֵאמֹר, סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל-תִּגְּעוּ, בְּכָל-אֲשֶׁר לָהֶם: פֶּן-תִּסָּפוּ, בְּכָל-חַטֹּאתָם.”

לאחר מכן, מודיע משה על הניסוי החדש:

“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה. כִּי-לֹא, מִלִּבִּי. אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה… לֹא יְהוָה, שְׁלָחָנִי. וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה–וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.”

אך מסיים משה את דבריו ומיד נכנסות הישויות האלמנטליות לפעולה ויוצרות בולען, אשר בולע את קורח ועדתו:

“וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם. וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים–שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.”

בני ישראל, הצופים במחזה, נבהלים ובורחים מפחד שהאדמה תבלע גם אותם.

אבל אז, נכנסות לפעולה הישויות האלמנטליות של האש ועושות סוף למרד, כאשר הן שורפות את מאתיים וחמישים מחשובי ישראל, שהצטרפו לקורח והגיעו לניסוי המחתות:

“וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת יְהוָה; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.”

* * *

עכשיו, כשהשעון הקוסמי מתקתק לפני יציאת מצרים השנייה של האנושות כולה, עמדו על המשמר וחדדו את האינטואיציה שלכם! 
זאת כדי שלא תבלבלו בין נביאי ומנהיגי האמת, לבין נביאי ומנהיגי השקר ותוכלו לזהות בבירור, את מי שאלוהים, בחסדו הבלתי נתפס, שולח לכם, כעזרה אחרונה!

שליחיו של אלוהים, אינם זקוקים לקהל, אינם זקוקים שיאהבו אותם ואין סביבם שום פולחן אישיות.
הם מחויבים לשרת אך ורק את האור ולכן יורו לכם, את מה שהוא לטובתכם העליונה ולא את מה שנוח לאוזני האגו שלכם לשמוע. הם חדים כתער והאמת שהם מביאים, היא היחידה שמטילה אל נשמתכם את העוגן, בו תוכלו להיאחז, על מנת להיחלץ, מתוך מאמץ רב שלכם עצמכם, מהריסות העולם הישן, אל עבר עולם חדש, שיבנה על פי רצון האלוהים.

זכרו שאם תניחו לגאווה וליהירות שלכם להוביל אתכם בשלב המעבר של המדבר, סופכם יהיה כסופם של דור המדבר, גם אם הסכמתם לצאת ממצרים והתעקשתם לא להתחסן!

החושך יודע היטב, שנקודת התורפה הגדולה ביותר של בני האדם בפלנטה ארץ, הן הגאווה והיהירות העצמית ולכן ברגע שיראה שאתם מתקרבים לאמת, הוא יפיל אתכם בלחישת נחש ערמומית: אתם כבר קדושים… אל תתנו לאף אחד להתנשא עליכם…

אוי לאותן נשמות אנושיות, שהיו קרובות לגעת באור האמת ונכשלו בגלל חטא הגאווה.

 

גלילה למעלה
דילוג לתוכן