הללויה
קרוב לוודאי, שבימינו, לא רבים יכולים לקשר בין אהבת איש לאישה לבין אהבת אלוהים, וזאת משום שלאורך דורות שתי אהבות אלו נתפסו כנפרדות: האחת גופנית וארצית, והאחרת ייחודית לאלו אשר מקדישים את חייהם לאלוהים.
“הללויה” הוא סיפור שמזמין אותנו לחשוב מחדש על אהבה. להבין שהאהבה היא אחת בצורותיה השונות ושהיא מתקיימת במקום בו אנו מצויים בתחושה של חיבור ודבקות עמוקים.
הלל פרוידמן הוא פסנתרן ישראלי שמגיע לניו יורק כאחת מתחנות חיפושו הרוחני הבלתי נלאה. שם, בקונגרס בין־לאומי ייחודי המוקדש לתפילה, הוא פוגש במרים זינגר, זמרת ניו יורקית אשר עימה הוא מגלה שאהבה הינה חיבור ודבקות. לאחר כמה הרצאות ושיחות נוגעות ללב, הוא חווה לראשונה בחייו את משמעות הדבקות לכוח האלוהי ולאהבה אמיתית לאישה.
“הוא עצם את עיניו ודמעות החלו זולגות מהן ויחד איתן עלתה בו תחושה עצומה של אהבה. הוא חש שאהבה זו עוטפת אותו מכל עבר, מגנה עליו, מרוממת את רוחו וממלאת אותו באושר שטרם ידע כמותו.
טובל בים של אהבה, עלתה לנגד עיניו דמותה של מרים. אכן, גם היא הייתה שייכת לאהבה, במובן העמוק ביותר של המילה: אהבת הנשמה.”
(הללויה, עמ’ 96-07)
“הללויה” הוא סיפור אהבה – אהבה לאלוהים, למוזיקה ואהבה בין איש לאישה.