ההיגיון הכלכלי של Alma School for Humanity
לעיתים תכופות מאד, נשאלת השאלה: מה הוא היחס הנכון לכסף ולרכוש, עבור אדם אשר שואף להתפתחות רוחנית?
התשובה הינה כפולה והיא ניתנת בבהירות ביצירה הגבוהה, עליה מבוססת כל תוכניות הלימודים של Alma School for Humanity:
מצד אחד, אסור לאדם להפוך את צבירת הרכוש למטרת חייו העיקרית,
שכן, הדבר יגזול את כל זמנו וכל כוחו ולבסוף יכבול אותו וימנע ממנו מלהגשים את תכלית החיים שהיא: התפתחות מקסימלית של הרוח, מתוך חוויות בעולם החומר.
מצד שני, אדם המחזיק בהשקפה האבסורדית, על פיה מי שמחשיב את עצמו לאדם רוחני, אסור שיהיה לו קשר לרכוש ארצי – מסב לעצמו ולאחרים נזק רב.
ההשקפה המוטעית הזאת, גרמה לכך שפרויקטים חשובים בעלי אופי רוחני, נידונו מראשיתם לכליה, משום שהם לא היו מסוגלים לעמוד איתן על רגליהם ונאלצו להיות תלויים בנדבות וב”דאנה”, בדיוק כמו קבצנים.
כל מפעל רוחני הפועל בשם האור ושואף להשפיע על האנושות, עדיין מתקיים בעולם החומר ולכן הוא חייב שיהיו לו משאבים ותשתית כלכלית חזקה.
בנוסף לכך, כדי ליצור אלטרנטיבה רצינית למפעלי החושך, שהינם בעלי כוח ארצי עצום, בו הם עושים שימוש ללא כל מצפון – יש להדוף דומה בדומה, להילחם באש עם אש, ולכן אסור למי ששואף לאור לבוז לכסף!
השקפה שגויה זו, גם הובילה לכך שאנשים סבורים ואף תובעים מאדם בעל יכולות רוחניות, לעזור להם חינם אין כסף! זאת, משום שרוב בני האדם הם בעלי תפיסה חומרית ולכן הם מעריכים ומוכנים לשלם, רק עבור מה שהוא חומרי.
הם גם סבורים, שאדם רוחני קיבל את המתנות האלו בחינם משמיים ולכן, לא רק שהוא מחויב לתת להם אותן ללא כל תמורה, אלא עליו גם לשמוח ולצהול על עצם האפשרות שניתנה לו, להעניק להם את אותן המתנות.
אולם, אדם שבורך במתנות מן האור, עדיין חי ומתקיים בעולם החומר ויש לו צרכים חומריים בדיוק כמו ליתר בני האדם – קניות בסופר, שכירות, דלק, חשבונות, בגדים, טיפול בילדים, טיפולי שיניים וכולי.
בנוסף לכך, הוא זקוק להרבה יותר כוח ולהרבה יותר זמן, על מנת לפתח מתנות אלו. הרבה יותר כוח וזמן ממה שעורך דין צריך בשביל לטעון את טיעון ההגנה הטוב ביותר, ממה שרופא צריך בשביל לטפל במטופלים רבים, או ממה שאומן צריך בשביל ליצור. אולם, אף פעם לא יעלה על דעתו של איש לצפות מעורך דין, מרופא או מאומן לעשות את עבודתם בחינם, למרות שיכולותיהם – כמו כל כישרון אחר – אינם אלא מתנה משמיים ותו לא.
לכן, אדם אשר בורך במתנות מן האור, צריך להשליך מעליו את בגדי הקבצן וללבוש את המלבוש ההולם אותו.
***
בית הספר Alma School for Humanity הוקם במטרה לייצר תנועה רוחנית בקרב האנושות כולה.
זו אינה תנועה רוחנית במובן שרבים מתארים לעצמם. כלומר, חבורה של היפים שיושבים על חוף הים, שותים בירות, מעשנים גו’יינטים ושרים ומנגנים בגיטרה שירי ‘אור ואהבה’.
זוהי תנועה אשר מטרתה למגנט אליה אנשים ונשים בעלי כוח רוחני ומעשי, שיוצרים במחשבותיהם ובעבודתם המשותפת מעגל עוצמתי, אשר בכוחו להשפיע על מעגלים רחבים יותר בקרב האנושות ובכך, להביא לטיהור העולם.
זאת, בדומה לכוח צנטריפוגלי, אשר במרכזו מתקיימת תנועה קטנה – אך מאד עוצמתית – שיכולה ליצור אדוות, אשר הולכות ומתפשטות למרחקים.
את החזון הרוחני הזה של בית הספר, אנו נדרשים לעגן בעולם החומר, על פי שילוב בין שלושה עקרונות התואמים לחוקי הבריאה:
העיקרון הראשון: רק נתינה מאפשרת קבלה – זהו חוק בבריאה על פיו רק מי שנותן משהו, יכול באמת להעריך את מה שהוא מקבל.
בימים קדומים, כאשר אנשים כיבדו יותר את חוקי הבריאה, גם אדם עני, היה נותן משהו קטן ואפילו סמלי עבור שירות שקיבל, כיוון שכולם ידעו, שמי שרק רוצה לקבל אבל לא רוצה לאזן זאת בנתינה – סופו שיהפוך לנצלן ולקבצן.
העיקרון השני: אם אין קמח אין תורה – בית הספר Alma School for Humanity שואף להשפעה רחבת היקף בעולם, ולכן חייב להיות בעל משאבים ותשתית כלכלית חזקה, על מנת שיוכל להעניק שירות איכותי לאורך זמן.
העיקרון השלישי: “קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת” (תהילים קמה:יח) לכל אדם ישנה זכות מולדת להגיע לאמת, ללא תלות במצבו הכלכלי.
כדי ליישב בין שלושת העקרונות הללו, התשלום עבור הלימודים בבית הספר אינו אחיד ולכל אדם ניתנת האפשרות לשלם כפי יכולתו ועל פי מידת יושרו.
***
כסף, במובנו הרוחני, אינו אלא ביטוי סמלי לאנרגיית חיים שאדם השקיע בדבר מסוים; קרי – פרי עמלו.
מי ייתן ואדם חדש יבנה עולם חדש, בו נזכה כולנו לקצור בשמחה ובשפע את פירות עמלנו.
מי ייתן ואדם חדש יבנה עולם חדש ויזכור, שחיים על פי חוקי הבריאה הם אלה אשר מאפשרים את השפע הזה – שנועד לאפשר את התפתחות הרוח שלנו, בדרך הברכה ולא בדרך הייסורים.
מי ייתן ואדם חדש יבנה עולם חדש, בו מי שיש לו יותר משאבים, יראה זאת כברכה משמיים, אשר ניתנה לו על מנת שיעזור לרעהו.
מי ייתן ואדם חדש יבנה עולם חדש, בו לכולנו יהיה מה לתת.
אמן
