היא התיישבה במהירות, דופק גופה עולה, מאור עיניה כבה לרגע והכל הושחר מסביב, כמו באולם קולנוע לפני ההקרנה.

היא שמעה על זה בעבר, אך הייתה סקפטית שיש דברים כאלו כמו חזיונות…

סקפטית כל הדרך לתוך החיזיון – ההקרנה החלה: זמזום טורדני, אוויר מחניק וקושי בנשימה הכבידו עליה, היא מצמצה בעיניה ולא ראתה דבר. אך מחזה הופיע מולה, דרך עיניים פנימיות שלא ידעה שיש לה.

אש פתאומית ועשן מיתמר מילאו את חלל הנוסעים. הטייס יצא מתאו והסביר כי עליהם לבצע נחיתת חירום מאחר ואחד המנועים לא מתפקד.

שרה נשארה קפואה במקומה, מביטה על פרצופי הנוסעים מולה שהגיבו בדממה. בשורה הראשונה ישב כומר.

אחת הנוסעות, לבושה מדי אחות, קמה אל הכומר לשאת וידוי על חטאיה. ברגע שהיא ירדה על ברכיה, פנים המטוס השתנה: הסצנה עברה לכיכר העיר.

מסגנון הלבוש והשפה, שרה הסיקה שהיא בימי הביניים בספרד. על אף שבחייה הארציים היא לא דוברת ספרדית, היא הבינה כל מה שקרה שם. 

בלב הכיכר התקבץ המון זועם, סביב מדורה, מעודדים ומריעים לאש המתגברת מתחת לרגליה של אישה הקשורה לעמוד במרכז המדורה. “שרפו אותה, מכשפה כופרת!” זעקו בחסות האינקוויזיציה המטורפת.

שרה הסתכלה על האנשים וזיהתה אותם כנוסעי המטוס – האחות, הכומר, הטייס, וכמה נוסעים נוספים. היא הורידה את מבטה לכיוון רגליה וכשראתה את האש אוחזת בהן, היא הבינה שזו היא על המוקד. 

האש ברגליה כמו לא נגעה בה, היא לא חשה כאב בכלל, למרות שהחיזיון הרגיש אמיתי למדי. 

היא הביטה שוב ברגליה ובאש האוחזת בהן, מבולבלת, וכשהרימה את מבטה היא הייתה שוב במטוס. 

האחות המתוודה קיבלה פתק מן הכומר וקמה חזרה למושבה כשפניה נפולות וגופה נושא אותה בקושי. אחריה קמו נוסעים נוספים להתוודות, בניהם עורך דין וסוחר יהלומים. כולם נראו לה עצובים, עייפים וזקנים מאד בפניהם הנפולים.

תור של ארבעה עובדי קזינו וצוות הטיסה השתרך במעבר המטוס ממתין להתוודות, שרה בחנה את פניהם הרצוצות. כשהביטה על הכומר היא ראתה שדמותו השתנתה ועתה יושב בכיסאו אדם כהה עור בגלימה סגולה עם פנים קרות סבר.

פנים המטוס השתנה שוב ועתה הם עומדים בקרחת יער צפוף. 

על עץ התלייה היה תלוי אדם, קשור בידיו בלבד לקורות העץ, בעוד רגליו תלויות מעל מדורה שעתידה לשרוף אותו.

בעודו על המוקד, מביטים בו ארבעה אנשים, אשר שרה זיהתה מהתור המשתרך במעבר המטוס. הם צעקו והפצירו באיש התלוי שיגלה להם היכן חבוי האוצר. האיש האומלל סבל וצרח ללא הרף שאין לו מושג במה מדובר.

אדם נוסף עמד שם והפציר בנוכחים לשחרר את האדם התלוי וכי הוא אינו יודע דבר, אך הם השתיקו אותו באלימות. דבר לא עזר לאדם התלוי, שוביו היו בטוחים כי כל האינדיאנים מסתירים אוצרות, אוצרות שהם חמדו. 

המחזה החריד את שרה שלא העזה לזוז ממקומה ולשמחתה מצאה עצמה שוב בתוך המטוס. אחרוני הנוסעים שבו למקומותיהם, פניהם נבולות ובידיהם פתקים. 

לפתע המטוס החל לצלול מטה, ורגע לפני שהתרסק אל האדמה, היא התעוררה חזרה בחדר ביתה.

מזועזעת מהחיזיון המחריד והמבלבל, שרה החזירה את המזוודה עמוק אל מתחת למיטה והחליטה שהיא ובעלה לא יוצאים לחופשה.

היא לא יכלה להסביר לבעלה בדיוק למה, הוא לא היה מבין ואף היה צוחק עליה, גם ככה הוא קרא לה מכשפה מדי פעם… אף שהוא היה אומר את זה בהתבדחות, צמרמורת עברה בגבה בכל פעם, עכשיו היא הבינה למה… לגבי ביטול החופשה, היא הייתה עיקשת מספיק והוא ויתר.  

מאחר והמטוס המריא עם מכלי דלק מלאים, הוא התפוצץ על יושביו ו-271 נוסעים ואנשי צוות, בנוסף לשניים שהיו על האדמה בקרבת מקום, ההתרסקות ונשרפו למוות.

עוצמת השרפה הותירה גופות חרוכות ובלתי ניתנות לזיהוי. עם זאת, פורסם כי מבין הנספים היו אחות, כומר, עורך דין וכמה דמויות נוספות שמוזכרות בחיזיון של שרה.

כשבעלה של שרה חזר הביתה עם העיתון בידו, שרה הבינה את פשר החיזיון. היא נמלאה הכרת תודה על האזהרה מהמדריכים הרוחניים שלה ולחסד הענק שניתן לה ולבעלה באזהרה זו. היא קיבלה הזדמנות נוספת על פני האדמה. 

אף שכותרות העיתון הציגו את האירוע כטרגדיה, שרה זכתה לחזות כיצד גורלם של יושבי המטוס היה תוצאה של מעשיהם מגלגולים קודמים – עין תחת עין, בדיוק מופתי ומוחלט.

כך אדם אשר הרג אחר בשריפה, יקבלו את גמולו כמוות בשריפה, אין זה מקרי כשם שדבר אינו מקרי. אדם נמצא בדיוק איפה שעליו להיות, או נעדר ממקום בו אינו אמור להיות, ויקבל את שכרו בדיוק מוחלט, בהתאם לחוק הקארמה.

הספר “חוטי הגורל” ראה אור לראשונה בשנת 1986, לא הרבה אחרי האירוע הנ”ל פון זאס כתבה את הסיפור הזה.

לרוזליס פון זאס הייתה היכולת לראות אירועים בעולם החומר המעודן, שכמו ירדו אליה, בדומה לחיזיון של שרה.

כתבה זו, שאנחנו כותבים עכשיו, 45 שנים מאוחר יותר, מאפשרת לנו לראות הקשרים רחבים יותר הודות לאינטרנט, למדיה ולכלי AI מתקדמים, לאמת את פרטי המקרה ולגלות מידע נוסף, עליו פון זאס לא כתבה, ומדהים גם הוא.

בעשרת הימים שלפני התרסקות המטוס, דיוויד בות’ (David Booth) חווה את אותו החיזיון עשרה לילות ברציפות. בראיון אתו (מצורף בקישור מטה) הוא מבחין בין חלום לחיזיון ומבהיר שההבדל הוא במוחשיות – הוא הרגיש את האירועים בכל תא בהוויה שלו, כידיעה ברורה ומוחלטת. (קישורים: סרטון | כתבה)

בחזיון שחווה, שהתחיל אותו הדבר בכל פעם, הוא עמד בקצה מסלול המראה ביום שמשי ובהיר. הוא צפה במטוס מובל למסלול ההמראה וככל שצובר תאוצה, דיויד ידע בצורה אינטואיטיבית שמשהו לא בסדר וכי הרעש של מנועי המטוס לא תקין.

הוא חזה במטוס ממריא ומתרסק רגעים ספורים לאחר המראתו.

כשהחיזיון חזר על עצמו, דיויד המבוהל דיווח לרשות התעופה הפדרלית. ההודעה שלו נרשמה ואומתה על ידי ג’ק ברקר מרשות התעופה שאמר שאף שהאמין לבות’, לא היה בחזיונות מספיק מידע כדי לרמז על המטוס או המועד, ולכן לא עלה בידו לעשות דבר בנידון.

החזיונות של בות’ לא הפסיקו ואף החמירו מלילה ללילה. בלילה של ה- 24.5.1979 דיויד חלם את אותו החלום/חיזיון בפעם העשירית. ביום המחרת, הוא ידע כי לא יחלום את החלום שוב, והאירוע התממש במימד הפיזי – המטוס התרסק.

ג’ק ברקר, מרשות שדות התעופה, שרשם את הדיווח של בות’, היה המום לרמת הדיוק בפרטים אליו הגיע החיזיון. ברקר מספר, כי גם היום, 45 שנים אחרי, הוא לא מפסיק לתהות האם היה דבר מה שיכול היה לעשות  בכדי להציל את המטוס על יושביו.

* קפטן וולטר לוקס לא היה רשום לטיסה והיה בדרכו לביתו כאשר קולגה שלו ביקש ממנו להחליפו, וכך האחד ניצל והשני קצר את גורלו.

 * אדם נוסף שאמור היה להיות על המטוס לא הגיע אליו בעקבות פקק תנועה. הוא לכאורה ניצל, אך מאחר והצדק האלוהי מדויק להפליא, הוא מצא את מותו שבוע מאוחר יותר בהתקף לב. 

 * דיילת שאחרה לטיסה והחולפה על ידי דיילת אחרת, לטובת גורלה ועוד אירועים שנמצאים ברשת.

ליקום דרכים רבות ומגוונות להוציא לפועל את מה שצריך להתממש, בדיוק מופתי. כך ייפול עץ באמצע הדרך או ייווצר פקק תנועה, או כל דבר אחר שישנה את מסלולו של אדם, בהתאם לחוטי הקארמה שלו.

אם כך, למה החיזיון של שרה, גיבורת סיפורה של רוזליס פון זאס, היה מפורט כל כך?

אפשר היה בקלות לפנצ’ר את גלגלי המכונית שלהם, ולהגיע לאותה התוצאה….

התשובה לכך היא, בדומה לכל אדם שארע לו נס, שהנס ניתן לו בכדי שיעיד על גדולתו של אלוהים, ועל מנגנון החוקים שברא המאפשר את הנס הזה.

לא כי אלוהים זקוק להכרת התודה שלנו (הכרת התודה היא עבורנו, היא ערובה לחיים טובים), אלא כי הכרת המקרה, על פרטיו, מאפשרת לנו ללמוד כיצד פועל העולם על חוקיו המדהימים והמוחלטים ולסייע לרוחות אדם נוספות במסען הארצי.

שרה, שם בדוי, אמורה הייתה להעיד על הנס שקרה לה קבל עם ועדה. ברשת אפשר למצוא אישה שניתן לשער שהיא שרה, אך היא אינה מתארת את פרטי החיזיון במלואם ולא ברור אם הסיקה מכך את המסקנות הנכונות. 

יש בנו תקווה קטנה כי הכתבה הזו תתגלגל לידיה של אותה “שרה” שתגשים את ייעודה בלחשוף את הנס ברבים ולהעיד על פעילותו של חוק הקארמה המופתי. 

ועד שזה יקרה, ואם המידע אמור להיחשף ברבים, הנה אנחנו כותבים שורות אלו…

מוזמנים לדיון בתגובות אודות קארמה, חוקי הבריאה המוחלטים וניסים – וגם להמשיך להפיץ ולעקוב אחרינו לסיפורים נוספים, מדהימים לא פחות, על קארמה, אשר כותבים צוות תוכן של Alma School For Humanity.