האם יש בכך חוסר צדק? או שזוהי תוצאה של חוק הקארמה שתמיד מדייק ומחזיר לכל אדם את מה שזרע בעבר, גם אם לפני מאות ואלפי שנים?

חוטי הגורל של אווה פרון כפי שהם מסופרים בספרה של רוזליס פון זאס (קישור), מתחילים כבר מימי אנטיוכיה – עיר עתיקה באזור דרום טורקיה של ימינו – כמאה שנה לאחר מותו של ישוע.

שם היא הייתה דיאנה, בתו של הפקיד הרומי הבכיר בעיר. כנערה צעירה היא התעוורה כתוצאה מרחצה במי נהר מזוהמים, וכל ניסיונותיהם של כוהני האלילים השונים לעזור לה בעזרת טקסים במקדשיהם – כשלו.

אז, הגיע לעיר אדם שמאמין במילתו של ישוע – איש בשם סטפנוס, שנודע ביכולות ריפוי.

דבריו התפרשו בעיני רבים כדת חדשה והוא נתקל בהרבה בוז וספקות בקרב תושבי העיר. למרות הספקות, בני משפחתה של דיאנה אישרו לו לנסות לעזור. האם יוכל להשיב לנערה את ראייתה?

סטפנוס, שהחזיק באמונה לוהטת בכוחו של אלוהים, נשא תפילה עמוקה כשהוא רוכן ליד מיטתה של דיאנה וביקש ריפוי לעיוורונה. לאחר שהתפלל, הניח ידו על מצחה ולאחר מכן על גופה ועל כף רגלה.

דיאנה התעוררה בוכה ומאור עיניה חזר! הסיפור אודות הריפוי באמצעות כוחו ואהבתו של אלוהים, התפשט למרחקים.

מאותו יום נקשרה הנערה דיאנה בכל ליבה לאב סטפנוס, אשר לימד אותה את כל מה שידע על תורתו של ישוע. היא קיבלה זאת בהכרת תודה והציווי “ואהבת לרעך כמוך!” חדר אליה בעוצמה.

דיאנה התמסרה לעבודת החסד של סטפנוס והייתה לו לעזר בריפוי ועזרה לעניים. היא הקדישה את חייה לרפואתם של האחרים וראתה זו כשליחות, כיוון שהבינה שגופה נרפא בשל כוחה העצום של האהבה. הרושם העז שהותיר בה הנס, גרם לה להעמיק בדרכו של ישוע וחלק מבני משפחתה הלכו בעקבותיה.

בעוד שהקהילה הנוצרית ומנהיגיה עזרו רק לאנשי אמונתם, דיאנה התמסרה לכל אדם, ללא קשר לאמונתו של מבקש הטובה. עם זאת, היא הקדישה את זמנה לשיפור רווחתם הארצית של הנזקקים, כיוון שראתה בזאת את טובתם העליונה.

דיאנה נפטרה באנטיוכיה בגיל מתקדם, כשהיא מוערכת על ידי אנשים רבים, אשר ביכו את לכתה.

זה היה בקווים כלליים, אחד מגלגולי החיים הארציים של אווה פרון. בחיים אלה היא זרעה זרע, אשר למרות טוב הלב והמסירות לזולת, היה עתיד להניב בהמשך פירות של אהבה מדומה לזולת. אלו יהיו פירות מעשיה, על כך שלא רצתה להבין מהי עזרה אמיתית.

גלגול נוסף של אווה פרון, היה כליאונור, אשתו של ז’ואו השני, מלך פורטוגל במאה ה-15 (קישור).

הייתה זו תקופה קריטית לממלכה. מיד עם עלייתו לכס המלוכה, דון ז’ואו נאלץ להתמודד עם התקוממויות ומרידות ונאבק באצולה שחתרה תחתיו.

הוא מצא בליאונור אשת סוד נאמנה, יעילה וחכמה, אשר עזרה לו לגבור על המרד ולהתקבל כמנהיג לגיטימי על כולם. היא תמיד עודדה אותו לפעול בסלחנות ובטוב לב כשליט. הודות לפעילותה של אשתו, המלך דון ז’ואו כונה “החכם”.

היה זה גם בזכותה של ליאונור שאלפי יהודים ספרדים מצאו מקלט בפורטוגל, בתקופה בה החלה לשלוט הקנאות הדתית בספרד. היא העניקה כל סיוע אפשרי לנרדפים ולפליטים.

לאחר מותו של דון ז’ואו, הקדישה המלכה ליאונור את חייה לסיוע לנזקקים. היא הקימה בתי חולים ומנזרים שונים ואף טיפלה בחולים בעצמה. היא הייתה שונה מאוד מהמלכות האחרות ורבים מהעניים קראו לה “אם הרחמים”.

ליאונור נפרדה מגופה הפיזי ועברה לעולם הבא בגיל מתקדם.

כחמש מאות שנה לאחר מכן, רוחה של ליאונור התגלגלה פעם נוספת בכדור הארץ, וכך נולדה בארגנטינה, למשפחה צנועה שחיה בפרברים, בשם אווה פרון.

אווה הכירה את חואן בינואר 1944, באירוע צדקה לאיסוף כספים לטובת נפגעי רעידת אדמה בסן חואן. היא הייתה אז שחקנית צעירה והוא כיהן כשר העבודה והרווחה בממשלה הצבאית. אווה הפכה לתומכת נלהבת במדיניות החברתית שלו והשניים התחתנו כשנה לאחר מכן (קישור).

כאשת הנשיא, אווה ארגנה מקלטים מפוארים לעניים, יחד עם הקמת מוסדות פילנתרופיים רבים אחרים. היא הייתה נגישה באופן אישי לכל מי שפנה אליה והגישה עזרה לכל מי שביקש ממנה. היא סבלה מהעובדה שיש עשירים ועניים בעולם הזה וכל חייה הפכו למפעל צדקה עצום. ההמונים העריצו אותה וקראו לה “אוויטה”.

אם כך, מדוע עזבה כל כך מוקדם את חייה הארציים, על אף שהייתה כל כך נדיבה לאחרים?

אווה פרון ניסתה לבטל לחלוטין את הדאגות החומריות, כיוון שחשבה שביטול המחסור הוא הכרחי למען טובתם של תושבי הממלכה ועל כן זה הדבר הנכון לעשותו.

מבחינה רוחנית, אווה פרון נפלה לתרדמה, כיוון שראתה רק את הצד החומרי בבעיותיהם של הנזקקים – זהו דפוס, שהביאה אותו עימה מגלגוליה הקודמים. היא אמנם סייעה להמונים, אך עשתה זאת מבלי לראות שהם נמצאים במצב של נזקקות בגלל עצלותם הרוחנית, שמדרדרת אותם יותר ויותר לקיפאון.

היא לא ראתה שטובתו העליונה של האדם היא לעזור לו בדרך שמועילה לרוח שלו, ולא הייתה מודעת לכך שברוב המקרים רק הסבל, העוני והצער הם הגורמים שמקדמים את האדם להתפתחות רוחנית ולשינוי דרכיו.

אילו הייתה ערה מבחינה רוחנית, גם הפילנתרופיה שלה הייתה שונה. במקום לפתור לנזקקים את כל הבעיות, אוויטה הייתה מספקת להמונים שהעריצו אותה, את התמיכה וההשראה לאיך שיוכלו לצאת מהן בכוחות עצמם.

זו היא המשמעות האמיתית של אהבה-אמת, שרואה את טובתו העליונה של האחר, בין אם זה משמח אותו ובין אם לאו.

בנוסף, במשך שנים היא הוזהרה באשר לבריאותה, אך התעלמה מהאזהרות אלו – כיוון שהעדיפה לטפל בכולם, מלבד בעצמה.

חוטי הגורל של אווה פרון מלמדים אותנו שרק מי שער מבחינה רוחנית, יכול לעזור באופן אפקטיבי לאחר. אחרת, הכול יישאר בגדר עבודה בלתי גמורה. היא התמקדה רק בסיוע חומרי, מבלי להכיר בכך שהמאבק הגדול ביותר של האדם, הוא בעצלות רוחו!

מכאן שלמרות כל הכוונות הטובות, פעילותה רק הגבירה את העצלות הרוחנית בקרב ההמונים שעזרה להם.

המעגל נסגר.

חוסר הצדק לכאורה שעולה ממותה בגיל צעיר, הופך לפירות מעשיה עצמה: אי אפשר לדאוג לכולם ולהזניח את עצמנו, שכן אז, אין אחריות אישית וגם לא דוגמה אישית. בנוסף, אם מטפלים רק בצד החומרי ולא עוזרים לנזקקים לפתח אחריות אישית על חייהם, הדבר מעודד עצלות רוחנית שרק מחמירה את מצבם. אווה פרון חטאה בשני הדברים הללו.

באופן מופלא ומדויק, חוקי הבריאה מביאים כל אחד לקצור את מה שבאמת הוא זורע, בין אם הוא זרע אותו לפני שעה, לפני שנה או לפני 500 שנה.