יוליוס עבד בחיל הקשר האמריקני במקביל לגיוסו על ידי הביון הסובייטי, להם סיפק אלפי מסמכים בסיווג “סודי ביותר” אודות תכנית האטום של ארה”ב. בנוסף גייס לשורותיהם מרגלים נוספים, בניהם דייוויד גרינגלאס, אחיה של אתל, ואשתו רות’.  בשנת 1950 נעצר על ידי ממשלת ארה”ב פיזיקאי בשם קלאוס פוקס, שהיה חלק מ”פרויקט מנהטן”, פיתוח פצצת האטום הראשונה. הוא “זימר” בחקירתו והביא אחריו לשורה של מעצרים, בניהם הזוג רוזנברג, והזוג גרינגלאס.

שנים מאוחר יותר הודה דיויד כי בדה האשמות אלו, אך וידויו היה מאוחר מדי עבור הזוג רוזנברג שהורשע בבגידה חמורה בשנת 1951 והוצא להורג בשנת 1953 בכיסא חשמלי.

משפטם של השניים, כמו גם גזר הדין האכזרי והחריג באותם הימים, עוררו תגובה ציבורית נרחבת. זה היה המקרה היחיד בו הוצאו להורג באשמת ריגול, דאז. פשעים חמורים בהרבה מזה זכו לעונשים מקלים, הכותרות זעקו אנטישמיות וציד מכשפות, ומשפטם הושווה למשפט דרייפוס המפורסם. מעורבותה של אתל לא הוכחה עד היום, ואף עדותה של רות’ כנגדה, שהייתה עדות מפתח, נחשפה כשקרית שנים מאוחר יותר. גם מעורבותו של יוליוס מוטלת בספק עד היום.

אם כך ניתן לראות בסופם המר של הזוג רוזנברג אי צדק אחד גדול. האמנם?

אתל רוזנברג, הייתה אישה בעלת אופי זעוף וחמוץ, היא הייתה לא מרוצה בהגדרה. אופייה היה חתרני ומרדני והייתה לה הנטייה והיכולת הרטורית לגרור איתה אנשים כלפי מטה. כך היא גררה את בעלה ואת אחיה לפעילות החתרנית שהביאה אותם לסופם. אך הנטייה השלילית הזו היא קו אופי חרוט בנשמתה של אתל מגלגוליה הקודמים, וזו אינה הפעם הראשונה בה היא משפיעה לרעה על סביבתה.

לא הרבה זמן קודם, בשנות ה 60 של המאה ה 19, התגלמה רוחה של אתל’ בגופה של מרי אליזבת’ סוראט, שכונתה מדאם מרי והייתה דמות מפתח שהובילה לרצח הנשיא לינקולן בשנת 1865.

מדאם מרי הייתה אישה בגיל העמידה, אלמנה ובעליו של בית מרזח בו ארחה את פעילות המחתרת. מרי הייתה מסיתה אקטיבית למחאה ולרצח. כבר שם קו האופי החתרני והמסית שלה שחק תפקיד מכריע והביא לפעולה ששכרה בצידה, ואכן גם בגלגול הזה, כמרי, סופה היה טראגי והיא הוצאה להורג בתלייה.

אך קו אופי זה נחרט עוד קודם לכן בגוף הנשמה של מרי, גלגולים אלו היו רק הפירות העבשים של זרע עתיק יותר. הזרע הזה נשתל בתחילת המאה ה-17 בספרד, בתקופה הקודרת של האינקוויזיציה.

הבישופים קיבלו הוראה למסור לידי “הצדק” (הכנסייה) את כל הכופרים שסירבו להתנצר. הוקמו בתי דין מיוחדים, בצרפת איטליה וספרד -“המשרד הקדוש”, ופעולותיהם הרצחניות נמשכו עד תחילת המאה ה-18. מוסדות אלה הפכו לכלי פוליטי רב עוצמה והיה בהם הכול למעט קדושה…

אתל חיה בתקופה זו בספרד בגופה של “תרזה ונינה” והשתייכה למשפחת “חימנס”, הקשורה באופן הדוק ל”משרד הקדוש”. פעילותה המושחתת של הכנסייה באותם ימים הביאה רבים למותם תחת האשמות שווא מגוחכות, ולתרזה ונינה הייתה יד בכך.

יוסטיניוס, יהודי מומר, הפך למרגל לטובת הכנסייה ובהנחייתו בוצע גל מעצרים של אנשים שכל פשעם היה התנגדותם למעשי הכנסייה, או אפילו זה לא. את שמות “הנאשמים” קיבל מתרזה ונינה,  וכך הפכה אחראית למותם של 300 חפים מפשע. ועל הדרך, בהשפעתה הרטורית, השיתה קארמה על יוסטיניוס, שהתגלם כמר רוזנברג כמה גלגולים קדימה.