כותרות העיתונים הגדירו את האירוע כ-“נס גלוי”, נכתב כי הילדים שרדו בזכות “מלאך שומר” והאירוע היכה גלים. אף אחד לא יודע להסביר כיצד שרדו הילדים. (קישור 1) | (קישור 2)

בספרה של רוזליס פון זאס “חוטי הגורל” (קישור), היא מתארת כיצד ניסים כאלו מתרחשים, ומי הם “המלאכים השומרים” אשר מסייעים לגורלות להתממש באופן מושלם, כך שאחד יבוא על שכרו ומנגד – שערה משערות ראשו של חף מפשע לא תפגע.

את התיאור שאתם עומדים לקרוא כתבה גברת פון זאס, אודות תאונה דומה שהתרחשה בברזיל בשנות ה-80 של המאה הקודמת. את פרטי האירוע ראתה פון זאס בעיני רוחה – חיזיון מהעולם האתרי, עולם החומר המעודן. 

יש לציין כי היכולת לראות חזיונות מהעולם האתרי היא מתנה אשר אינה ניתנת לכל אדם. אנשים אשר חוזים בעיניהם הפיזיות בחזיונות (למשל בהשפעת סמים למיניהם), למעשה חוזים בשדים או בדמיונות, אך אלו אינם חזיונות מהעולם האתרי, אותם ניתן לראות בעיני הרוח בלבד, ורק אם האדם בורך ביכולת זו. 

בתיאור המקרה אודותיו כתבה פון זאס – אישה בשם מריה נהגה במהירות מופרזת ברכבה, כאשר שני בניה, בני 9 ו- 4, ישבו במושב האחורי. בהתאם לגורלה של אותה מריה, זה היה הזמן שלה ללכת, אך עדיין לא זמנם של בניה. ומאחר והצדק האלוהי מדויק ומושלם, נשלחה עזרה שהמתינה לילדים בסמוך למקום התאונה המיועד: ארבעה ילדים שנראו כאילו הם מחכים למשהו, התמקמו בצידו הנגדי של הכביש.

הילדים היו בעלי מראה מוזר – לבושים בגדים צמודים אדמדמים, גלימה ללא שרוולים עד גובה ברכיהם ועליה רקמה של חיות קטנות, על ראשיהם כובעים ארוכים, על מותניהם חגורות רחבות עם אבזם מנצנץ, עליהן תלויים חפצים מגוונים ומשונים: מיכל כסף ארוך ודק הדומה בצורתו למלפפון, חליליות ומיני סלסלות. על צווארם הייתה תלויה חצוצרה קטנה. 

במבט קרוב הבחינה פון זאס כי הילדים לא היו אנושיים, אלא היו שייכים לישויות האלמנטליות. הישויות האלמנטליות, השייכות ליסודות הטבע, הן אלו אשר בנו את פלנטה ארץ ואת הכוכבים, הן שומרות ומקיימות את החיים על פלנטה ארץ ואפילו את גוף האדם ובעלי החיים. קיימים סוגים רבים של ישויות אלמנטליות, חלקם גדולים – כמו גרמי השמיים והענקים, וחלקם קטנים יותר – כמו בנות הים, הגמדים והאלפים. לכל אחד תפקיד שונה ומיוחד.

הישויות האלמנטליות אשר הופיעו בצד הכביש נקראות טוק-טוקים, והן המגינות על הילדים. הטוק-טוק עובד ללא לאות ובערנות מתמדת, ומסייע לילד בשלב הראשון של חייו הארציים – דואג לרווחתו, משתף פעולה בהתפתחותו ומטפל בו במסירות, כדי שלא יקרה דבר רע לילד עליו הוא מגן.

הטוק-טוק מחזיק בידו מקל קטן. כאשר הוא רוצה להסב את תשומת לבו של הילד, הוא מכה במקלו פעמיים על הרצפה, בצליל “טוק-טוק” ומכאן שמו. הטוק-טוקים בעלי פנים יפות וחלקות, בגוון חום אדמדמם, עיניים עגולות עטופות בזוהר כחלחל-סגלגל. גובהם לא יותר ממטר אחד, ומבטיהם מלאי שמחה וצחוק. הטוק-טוקים שייכים לצוות ההצלה שעוזר לילדים, והם יעשו הכול בכדי לשמור על שלומם ועל מצב רוחם הטוב.

פון זאס, שהייתה בעלת יכולות רוחניות גבוהות, דיברה עם הטוק-טוקים בשפת המחשבות, שהיא שפתם. היא שאלה למה הם מחכים, והם ענו כי הם מחכים לילדים במכונית שתיפול מצוק והצביעו על צידו השני של הכביש.

דלתה השמאלית של המכונית הייתה פתוחה והאישה הצעירה הייתה מוטלת מחוצה לה. הילדים ישבו על רצפת המכונית, במושב האחורי, בוכים ופצועים קלות. אבל הם לא יכלו לצאת מהמכונית, שהיו לה רק שתי דלתות והייתה לכודה בסבך.

הטוק-טוקים חזרו, הסתכלו במהירות על האישה, הניחו אותה על הדשא לצד המכונית ההפוכה והחלו לחפש את הילדים באמצעות נגינה בחצוצרות הקטנות שלהם. הם התאמצו להעמיד את המכונית בתנוחה נוחה יותר, הרימו את הילדים מרצפת המכונית, הניחו כריות וכיסויים שהיו מפוזרים כדי שהילדים ישכבו בנוחות במושב האחורי.אחד הטוק-טוקים הוציא את “המלפפון הכסוף” מחגורתו ונתן לילדים לשתות את הנוזל שהיה בתוכו – משקה מרדים ובעל מרכיבים תזונתיים שישמרו על בריאותם. שניים מהם ניגנו בחליליהם מנגינות הרדמה. בזמן שהילדים ישנו, הארבעה טיפלו באישה שעדיין לא מתה. עם זאת, רוחה הייתה צפויה לעזוב את גופה הארצי תוך זמן קצר.

כל יום, אחד מהארבעה עלה לכביש, למצוא מישהו שיוכל להביא עזרה לנפגעים. נראה היה שזה כביש עם תנועה דלילה ועל כן הם עמדו על המשמר יום ולילה.

לשמחתם של ארבעת המצילים, הילדים ישנו זמן רב. פתאום, הילד  הצעיר יותר, התחיל לבכות,  ואחיו אחריו – הם רצו את אמא שלהם. אחד הטוק-טוקים הדליק נר קטן שהיה תלוי על חגורתו. הנר זהר באור אדום והילדים נרגעו.

בינתיים, שניים מהעוזרים חיברו צינוריות קטנות ל-“מלפפוני כסף” גדולים יותר, והשקו את הילדים שהיו כמעט ללא הכרה, בעוד אחד מהם ניגן מנגינה יפה בחליל.

הילד הצעיר התיישב שוב, צוחק, בזמן שהצביע בזרועותיו הקטנות על החיות הקטנות הרבות הרקומות על גלימות המצילים, שפתאום נראו כאילו הן זזות. הילדים ניסו לתפוס אותן. המצילים נתנו להם שני ארנבוני פרווה, הניחו אותם בחיקם, ואז הם נרדמו. כשישנו, העוזרים בדקו את גופם של הילדים ואת פצעיהם, שלמזלם לא היו מסוכנים. לארבעת המצילים האלמנטליים היה רק רצון אחד: לשמור על כוחות הילדים עד שתגיע עזרה אנושית. משאלתם התגשמה מהר מהצפוי.

עברו יומיים וחצי עד שנמצאה העזרה – ילד כבן שתים עשרה, הלך בכביש בדיוק כשאחד הילדים התחיל לבכות שוב. הילד החל לחפש את קול הבכי עד שהבחין במכונית. את המצילים הוא לא יכול היה לראות, מאחר והוא השתייך לעולם החומר הגס. כשראה את גופת האישה המתה, הוא רץ החוצה והבטיח להביא עזרה מיד.

שעה מאוחר יותר אמבולנס ומכוניות אחרות הגיעו. מצבם הרפואי של הילדים היה טוב באופן מפתיע לאור העובדה שהם עברו יומיים וחצי ללא מזון ומים. לילדים נאמר כי הם ניצלו על ידי “מלאך שומר”, אך הילדים ידעו את האמת, ונשבעו בשבועת אחים שלא לספר לעולם על המצילים, הארנבונים, המשקה ממלפפון הכסף, האור האדום והחיות הקטנות.

לגבי המלאכים, העזרה שמקבלים בני האדם היא לא בידי מלאכים, אלא בידי הישויות האלמנטליות, שמקורן בעולם החומר המעודן. אנחנו, בעולם החומר הגס, לא יכולים לחזות בהן, אם לא בורכנו ביכולת לכך. הישויות האלמנטליות שונות מהותית מהמלאכים, מהם אנחנו רחוקים לאין שיעור. הישויות האלמנטליות קורנות משמחה בשל הכרת התודה שלהן על כך שמותר להן לחיות ולעבוד בבריאה המופלאה.

לאורך השנים, התרחשו מסביב לעולם, הצלות של ילדים שנראו כניסים אמיתיים. עם זאת, מדובר תמיד בילדים שנשמותיהם עדיין לא עמוסות בכבדות בקארמה, כתוצאה מחיים ארציים קודמים, ויש מעט מהם בימים אלו.

אודות חידוש הקשר עם הישויות האלמנטליות ומדוע זה כה חשוב בעת הנוכחית, תוכלו ללמוד בהרצאה: “ולא יתן המשחית לבוא אל בתכם לנגף”: