מיואשת, לורה חשבה על הסיבה לכך שהכול מתמוטט סביבה. אולי זו אמא שלה שאשמה בכך? מההתחלה היא לא אהבה אותו ויכול להיות שזה מה שגרם לו להתרחק. כעס על הגורל הלא צודק התעורר בה. במרירות, היא נתנה למחשבות על נקמה והתאבדות להשתולל בתוכה במשך ימים ארוכים. עם זאת, היא ידעה היטב שלמרוד במה שהתגלגל לעברה הוא חסר ערך כיוון שבעלה לעולם לא יחזור אליה. 

בטון מאשים היא שאלה שוב ושוב את הגורל מדוע היא כל כך אומללה, בעוד אנשים אחרים לצדה מאושרים. האם היא לא חיה תמיד בצורה מופתית מבלי לפגוע באיש, מילאה את חובותיה כאמא והייתה אישה נאמנה לבעלה? היא הרגישה בעוצמה את השאלות האלה מהדהדות בתוכה, אשר לבשו גוון אחר, כמו שופטות הן את מעשיה.

“כן! כל חיי הייתי נאמנה!” לורה נרעדה, מביטה סביבה כדי לבדוק שאף אחד לא הבחין בסערת הרגשות שפרצה מתוכה. היא חשה בנוכחות של אדם אחר אבל בחדר היא הייתה לבדה. לורה עצמה את עיניה והניחה שוב את ראשה על הכרית.

בספרה של רוזליס פון זאס, “חוטי הגורל“, אנו למדים שלורה חשה נכון. הנוכחות שחשה לידה הייתה של העוזר הרוחני שלה, אשר דיבר לנשמתה, בכך שהקרין למוחה תמונות חיות. היא לא ראתה את הדמות הגברית בגלימה האפורה שהביטה בה באהבה רבה, אבל בהשפעתו תחושות הייאוש והנטישה נעלמו ובמקום זאת התעורר בתוכה קול מעודד:

“קומי והביטי למעלה, אל מקור כל החיים! אלוהים, בחוקיו המושלמים, ברא את העולם בצורה מושלמת! כל הנבראים אמורים לחיות בו באושר, שמחה ולהיות מלאי הודיה!”

המילים שלו השפיעו עליה עמוקות והחלו למוסס את ההתנגדות של לורה להביט אל תוך עצמה. עדיין מובכת מכך שהיא מדברת לעצמה בקול, היא שאלה מדוע היא הוצאה מכל הטוב הזה…

“לא הוּצֵאת, כי אלוהים הוא הצדק. חפשי בכנות את הסיבה לעצב הארצי הנוכחי שלך!” המדריך שלה הפעיל את כל הכוחות העומדים לרשותו לטובת הנשמה, שהייתה טובה ונפתחה לקבלת עזרה. 

“הביטי לאחור, אל רגעים מתוך חייך הארציים הקודמים. עלייך להכיר היכן זרעת את הפירות שאת מוכרחה לקצור היום”. לאחר מילים אלה המדריך הניח את ידו על גוף הנשמה של לורה, העביר אליה כוח לראות כמה תמונות, שהיא עצמה חוותה ויצרה בעבר…

לורה ראתה את עצמה, אך היא לא הייתה לורה, אלא היה לה שם אחר, שנשמע מוכר מאוד באוזניה: “שרלוט”. זו הייתה היא, אבל בארץ אחרת ובתקופה אחרת. 

היא צפתה בחתונה של חברתה ג’נט, שהתאמצה להסתובב ולנוע בחצאית נפוחה שמשכה הרבה תשומת לב ומחמאות מכל המבקרים. שרלוט הביטה בבן דודה ג’רום, שהתחתן היום עם ג’נט. מעולם הוא לא נראה לה כל כך מושך כמו עכשיו…

“ג’רום יכול להיות שלך, אם רק היית רוצה…”, לחש קול ארסי בתוכה. הנערה עשתה תנועת דחייה והתמקדה באישה שהייתה מולה: זו הייתה אימו של ג’רום, אשר שרלוט ידעה שהיא לא אישרה את נישואי בנה עם ג’נט הענייה. עכשיו כבר מאוחר מדי לחשוב על איך זה יכול היה להיות אחרת. 

כאב חד פילח את ליבה של שרלוט. אמנם ג’רום היה מאושר עם ג’נט, אבל בתוך תוכה, שרלוט קיוותה שבן דודה יתחתן איתה. היא אפילו רמזה לו זאת כמה פעמים בשפת גופה ובאופן שדיברה אתו…זה היה שקוף עבורו להבחין בזאת, שכן לעתים קרובות היא הראתה לו את חיבתה. 

כמה חודשים מאוחר יותר, שרלוט התחתנה עם גבר שחיזר אחריה כבר הרבה זמן, אך שנתיים לאחר מכן הוא נפטר והיא הפכה לאלמנה. היא נאנחה בהקלה, כי היא לא אהבה את האיש הזה אלא התחתנה איתו בלית ברירה. עכשיו הייתה חופשיה שוב. 

עם כל יום שעבר, מחשבותיה החלו שוב להתמקד סביב ג’רום. ג’נט הייתה מאושרת – האם היא עצמה לא יכולה להיות מאושרת? ג’רום היה בן דודה והיא לא צריכה סיבה מיוחדת להזמין אותו, ובנוסף היא גם זקוקה עכשיו למומחיותו כעורך דין.

ג’רום הגיע לביתה של שרלוט, בתגובה לבקשותיה העקשניות כדי לייעץ לה בענייני הירושה. לאחר ששוחחו על העניינים הכספיים שרלוט החלה לספר לו במרירות על בדידותה. ג’רום רק חייך, מזכיר בטון משועשע את המעריצים שיתחילו להופיע מחדש.

שרלוט לא נתנה להומור שלו להסיט את נושא השיחה, כיוון שההתמקדות במצבה הקשה היא כעת ההזדמנות לקרב אותו אליה! אסור שהיא תתפספס! בדמעות, שרלוט ביקשה שיתמוך בה בתקופה הקשה שהיא עוברת. ג’רום הסכים מתוך רחמים על בת דודתו, אך לאחר מספר ביקורים אצל שרלוט – הוא שם לב שזה פוגע במערכת היחסים השלווה שלו עם אישתו. 

אמנם בהתחלה, ג’רום הגיע כדי לחזק את שרלוט בתקופתה הקשה, אך אט אט החל להרגיש שהוא נמשך אליה! טינה כלפי שרלוט החלה לכרסם בנשמתו, כיוון שהיא הפכה להיות הגורם למצבו הלא נעים כעת.

לא עבר זמן רב עד שיום אחד גילתה ג’נט על הקשר בין השניים. ביום זה ג’רום ניתק את הקשרים עם שרלוט. הוא אהב רק את אשתו והכאב שלה פגע בו עמוקות. 

ההתנתקות המיידית של ג’רום, שכאבה לשרלוט עד עמקי נשמתה, הייתה התמונה האחרונה שלורה ראתה מאותו עבר. עם הכאב, הגיעה גם ההכרה הברורה שהיא עצמה לא הייתה חפה מפשע. האשמה שחשה בתוכה הניעה בה את הרצון לתקן ולכפר על מעשיה, אבל האם זה כבר לא היה מאוחר מדי?

“כיפרת! את חופשיה להתחיל חיים חדשים. כעת, בקשר שלך עם מרים את יכולה לרפא את הפצעים שפעם גרמת לג’נט!” אמר המדריך. “מרים וג’נט הם שני שמות, אבל רק רוח אנושית אחת. וג’רום? גם הוא טעה פעם. והוא, כבעלך שהיה נשוי לך והתגרש ממך, גם הוא כיפר”. 

נשמתה של לורה נפתחה לרווחה אל דבריו, בעודה מביטה לאחור על מסעה. עדיין היה בה המון כאב, אך ניצוץ של תקווה נתן לה להאיר את חייה מחדש. ניתנה לה הזכות לכפר על מעשיה בכך שחוותה אותם מחדש והבינה את שגיאותיה.

“אני מודה לך, אלוהיי, על החסד לראות!…”

המדריך של לורה עדיין היה לצדה, אך משימתו הסתיימה עכשיו. הוא הניח שוב את ידו על ראשה, ואז התרחק בברכה.

לורה פקחה את עיניה. כל הזמן הזה היא נמנמה וכנראה חלמה. היא ניסתה להיזכר אבל הבינה מיד שהחוויה בחלום לעולם לא תחזור. ובכל זאת, החלום הזה היה משהו מיוחד מאוד, כי היא הרגישה כאילו מישהו שם משחה על פצעיה. רק כאשר הפסיקה לאמץ את מוחה, ההכרה שבה אליה.

היא ידעה עכשיו שהאהבה לבעלה הייתה אנוכית. וגם את בתה, מרים, היא הזניחה יותר מדי. זה יהיה שונה עכשיו. עם התקווה שהתעוררה בתוכה, היא חשבה לעצמה: “החיים נמשכים, גם אחרי שנכשלתי, אני יכולה לכפר. אני רוצה לתקן…”

החוויה הזו גרמה ללורה להפסיק לחפש אשמים ולעשות צעד גדול בהתפתחותה הרוחנית. היא הבינה שהפירות שאנו קוטפים היום, מקורם בזרעים שנשתלו בגלגול קודם – כך, גם מערכות היחסים שלנו משקפות את החוקיות המופלאה של הצדק האלוהי.

לכל אדם קיימים עוזרים רוחניים וישויות מוארות המסייעות לו לעמוד באור האמת, אך על האדם להיות קשוב להנחייתם. על כך ניתן ללמוד בתוכנית ההכשרה של Alma, המלמדת את הידע הגבוה אודות חוקי הבריאה ועל תהליך ההדרכה הניתן לכל אדם ואדם.