לשמוע את קול הנשמה

“יום אחד התחלתי לשמוע את הנשמה שלי. היא נשמעה כמו תינוק שזה עתה נולד, והוא בוכה כדי לקבל את כל שנחוץ לו. מדי יום ביומו היא דרשה ממני לקום וללכת, התעקשה על כך שאיני יכולה להישאר בעבודה שהיא לא התשוקה האמתית שלי, ושעדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות לעולם.

תחילה אמרתי לה:”הניחי לי!” ופשוט התעלמתי ממנה והמשכתי בעבודתי בהיי טק.

אחר כך ניסיתי לשחד אותה בעוד בגד יקר ולא הכרחי שקניתי, ובהרשמה לסדנאות כאלה ואחרות שהיו אמורות להזין את נשמתי אחרי כל כך הרבה שעות עבודה.

“זה אמור לספק אותך!” אמרתי לה, “את לא באמת חושבת שעלי לעזוב הכול, נכון?”

אבל זעקותיה הלכו והתחזקו!

לבסוף הבנתי שאם אמשיך להתעלם מנשמתי, אמצא את עצמי שמנה יותר, עם שיער כסוף, תקועה באותו מקום, באותה עבודה, שככל הנראה היא לא הייעוד שלי.

“בסדר,” אמרתי. “אתפטר מהעבודה. אבל לאן את רוצה שאלך? את רוצה שאהיה מורה לשיאצו, יוגה או פילטיס? את רוצה שאקרא בקלפים? את בטוחה שאמצא עבודה שתמלא אותי בחשק ובהתלהבות?”

עוד לא ידעתי מהי תשובתה, אבל כבר שמעתי את דעתם של חברי לעבודה, כאשר שתפתי אותם ברעיונותיי החדשים:

אחד אמר לי שחבר של חבר שלו התפטר, כדי להיות עצמאי ונכשל. הוא לא יכול היה לחזור לעבודתו בהיי טק, ומצא את עצמו חוזר לגור עם הוריו על מנת לחסוך בהוצאות.

אחר סיפר לי שחברה שלו למדה מוסיקה באוניברסיטה וגילתה מיד שמזה אי אפשר להרוויח גרוש. היא עזבה את המוסיקה והיום עובדת בהיי טק.

והאחרונה: “הייתה לי חברה שהחליטה לעזוב את ההי טק ו…מתה!”

“כל הדרכים מובילות להיי טק,” חשבתי. “ואני רוצה להיות דג סלמון ששוחה נגד הזרם, מבלי שאפילו אדע לאן הוא ייקח אותי?”

“או קיי, נשמה שלי,” ניסיתי להבהיר לה בחיבה. “את חייבת לרדת מהרעיון הזה!

את זוכרת שכשהייתי קטנה הורי לא יכלו לקנות שום מוצר יוקרתי, כי לא היה לנו מספיק כסף? עכשיו אני יכולה לשון בשקט, כיון שכל ראשון לחודש נכנסת המשכורת לחשבון הבנק. את באמת רוצה שאוותר על השקט הכלכלי הזה?

אבל היא המשיכה לדחוף אותי, ויום אחד נפל לי האסימון.

הבנתי את הנשמה שלי. תמיד היה משהו שרציתי לעשות, שאהבתי – לכתוב.

תמיד כתבתי. נזכרתי גם שכשהייתי בת שלוש עשרה ניסיתי לכתוב רומן.

אז מצאתי את הדרך!

עכשיו אני רק זקוקה לאומץ, כדי לספר להורי על ההחלטה שקיבלתי, ולהתמודד עם השאלה הברורה מאליה: “ומה תעשי עם זה?”

כן. אני יודעת שבגילי הייתי צריכה לעבוד באחד מ”מארבעת המקצועות העיקריים שיש בעולם” (מחשבים, עריכת דין, ניהול חברות ופסיכולוגיה), ואחר כך להתחתן, לקחת משכנתא, ללדת ילדים וכן הלאה. אבל אני צריכה לעשות משהו אחר! אני לא טוענת שאני לא מפחדת לטעות בהחלטה הזאת שקבלתי. אני מתה מפחד. אבל ברגע זה אני לא יכולה יותר להתמקח ולהתעלם מהנשמה שלי.” (לי קאלו, עיתון מעריב)

מהי הנשמה? ואיך אפשר לשמוע את הקול שלה?

“המסר של הגרַאל” משיב על שתי שאלות אלה בבהירות:

הנשמה היא המהות האמיתית של האדם, החלק הרוחני שבו. מקורה של הרוח בספרה הרוחנית, ממנה היא יוצאת במצב של חוסר מודעות למסע של התפתחות, וכמו זרע, היא זקוקה לשם כך לעולם חומרי. במילים אחרות, ניתן לומר שהעולם הזה מאפשר לאדם לפתח את הפוטנציאל הרוחני שמצוי בו. אם הוא מצליח בכך, הוא משלים את משימתו ולאחר מותו יוכל לשוב לביתו, לספרה הרוחנית, לגן עדן, כיצור מודע. אם לא, יהא עליו לחזור ולהתגלגל בגוף נוסף כדי להמשיך את תהליך התפתחותו (על ההבדל בין רוח לנשמה אכתוב במאמר אחר).

הנשמה שלנו “מדברת” אלינו באמצעות האינטואיציה. היכולת לשמוע את קול הנשמה לא ניתנה רק לנביאים, משוררים, או לאנשים פשוטים כמו לי קאלו, שפתאום, יום אחד, זוכה לקבל הנחיה מהנשמה שלה בנוגע למקצוע שעליה לבחור.

כל אדם יכול לשמוע את קול הנשמה שלו, ויכולת זו קשורה בקשר הדוק עם יכולת שלנו להקשיב לאינטואיציה שלנו.

לדוגמה: כולנו מכירים את הרושם הראשוני, כשאנחנו פוגשים מישהו בפעם הראשונה. לא לחינם נאמר “הרושם הראשוני תמיד קובע”, משום שמשמעותו של זה היא תפיסה אינטואיטיבית.

האינטואיציה שייכת לנשמה, או לעולם הרוח שהינו מעבר לחלל וזמן, ולכן היא קולטת באופן מידי את האופי של האדם שזה עתה הכרנו, בין אם הוא נעים או לא.

עכשיו, אם במהלך השיחה אתו תשתנה תפיסה אינטואיטיבית זו בהשפעת האינטלקט, הרי שכמעט תמיד, עם סיום מערכת היחסים יאושר הרושם הראשוני.

אם כך, לכולנו יש קול נשמה. ההקשבה לקול זה, הפיתוח שלו וקבלת ההחלטות על פי הנחיותיה של הנשמה – כל אלה תלויים בנו. כן, יש להשקיע זמן, אבל כאשר אנחנו מכווננים ומחוברים לנשמה שלנו אנו חיים מתוך נאמנות לעצמנו, ואלה הם האושר והחופש הגדול ביותר שאדם יכול לזכות בהם.

האם אנחנו לא מפחדים שהחיים יחלפו בעודנו מנותקים מהנשמה, מהמהות האמתית שלנו?

רבי שלמה קרליבך נהג לספר את הסיפור הבא בימים הנוראים:

“אתם יודעים איך הבעל שם טוב הקדוש מגדיר גן עדן וגיהינום? אני מברך אתכם ואותי באריכות ימים, אבל אחרי אלף שנים, אנחנו עולים השמימה אל בית דין של מעלה, ושם מראים לנו שני סרטים: בסרט אחד אנחנו רואים מה היינו, ובשני – מה יכולנו להיות. הבעל שם טוב אומר שאם שני הסרטים זהים, זה גן-עדן. אבל אם הם לא דומים – זה גיהינום…”

לכל נשמה יש דרך ייחודית ומקורית לבטא את עצמה, ואין המדובר רק בהקשבה לה כדי לדעת באיזה מקצוע לבחור. הניתוק ממנה או הקשר אתה הם שישפיעו על כל הבחירות שנקבל חיים: המשפחה שנקים, החברים שיהיו לנו וההחלטות שנקבל כשנעמוד בפני האתגרים השונים שהחיים יזמנו לנו.

בספר “מותו של איוואן איליץ’” מתאר טולסטוי את חייו של אדם שמנותק לחלוטין מנשמתו. הוא בחר את עבודתו, אשתו וחבריו, לפי פרמטרים חברתיים, ויום אחד הוא נופל מסולם ולוקה במחלה.

כפי שקורה פעמים רבות, הכאב והסבל גורמים לאיוואן איליץ’ להתחיל לשמוע את קול נשמתו. לא קל לו לגלות שחייו היו חיי שקר, מוות מנקודת מבט רוחנית. מכל מקום, הודות להתבוננות שלו בימיו האחרונים, הוא זוכה סוף סוף “לחיות”.

אם אנחנו לא רוצים להתעורר ברגע האחרון כמו איוואן איליץ’, אנחנו יכולים להתחיל היום בתרגיל קטן: “אם שנה זו הייתה השנה האחרונה בחיי, איך הייתי רוצה לחיות אותה?”

כשאנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת אנחנו מתחברים להכרה שהחיים חולפים מהר, והגיע הרגע לחיות באופן אותנטי ומתוך נאמנות לדרך היחידה והמיוחדת של הנשמה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן